למרות הטעות הנפוצה בה נחשב טקס פרה אדומה לסוד שאין להבינו, כל מי שנכנס לעומק התורה יכול לראות כי לפחות בספר הזהר הקדוש מתוארים סיבות שונות ורמיזות לתהליך הטקס, מטרתו ודרך הכוונה שלו.
מקור הטעות נובע מהרמיזה של המדרש רבה:
דרשו רבותינו, אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשת פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... אמר רבי יוסי בר' חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה.
אך ליודעים בנתיבות ובסוד המחשבה העליונה, דרך נשר בשמיים ודרך גבר בעלמה. ידיעת דרך פרה אדומה חשובה ועתיקה כראשית הזמנים.
אז נסביר בקצרה, סוד הפרה, שחיטתה ושירפתה, טעם טומאת העוסקים בה וטעם טהרתה. ואז נבין עומק חכמת שלמה המלך, וסוד נשמת משה איש האלהים, שרק לו נודע שורש הרצון הקדמוני, שם עתיק, אחדות עולמים.
דע כי סוד פרה אדומה נעלם מאד ואמרו רבותינו ז"ל לא נגלה אלא למשה רבינו ע"ה שנאמר ויקחו אליך - לך לבד אני מגלה טעם פרה.
ואין כוונת המאמר הזה שלא יהיה נודע מטעם המצווה כלל, רק ענין אחד יש בו שלא נגלה רק למשה רבינו ע"ה והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל: מזה ומזין עליו טהורין ונוגע טמא... על כולם אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת), אך בסוד הפרה באדמומיתה בתמימותה ובשריפתה בחוץ וסוד המים הנתנין באפרה וטעם טהרתה את הטמאין בכולם נבאר טעמם כמו שאמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר... וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו וגו'. והשורף אותה יכבס בגדיו וגו'. זה ידוע ממה שקדמנו בעבור שנתעסק בפרה שכחות הטומאה מתפרנסות משם...
פירוש הראקאנטי - פרשת חקת
טקס פרה אדומה מתקיים על מנת לטהר את הטמאים, אלו אשר נגע בהם כוחו של הנחש הממית, מקור החושך והקליפות. כך מגיע הטומאה אל האדם – דרך מגע, או מעשה שמחבר את רצונו של הנחש לתוך העולם וכליו.
על ידי החיבור הזה נוצר קשר בין האדם ובין הכוחות היונקים את האור, מסתירים וחוסמים אותו.
כאשר האדם מחובר לאנרגיות אלו, הוא נקרא טמא: מלשון אטימות או טמטום.
האורות שלו חסומים, וכל אנרגיה שהוא מקבל מיד יונקת אותה הקליפה.
לכן נאסר לטמא להלך במקדש ובטקסיו, כי אז כל האורות הקדושים היורדים לתוך הארץ ישאבו אל הקליפות דרך אותו האדם.
חסימות פשוטות, טומאות נמוכות, יכול האדם לטהר עצמו בכך שיתחבר חזרה אל הנהר העליון ובכך יתרחק מאחיזתם של אותם קליפות.
יחבר את עצמו לאמא העליונה – מקווה מים טהורים והערב שמש – בהתערבות מים עליונים ותחתונים, רצונו של האדם חוזר להיות ברצון של נתינה, זיווג ואחדות, וכל המחסומים מאבדים את כוחם מול רצונו של הנהר הקדוש.
אך טומאת המת, היא השער הישיר אל פיו של נחש עקלתון, הכיצד יכול האדם לטהר את כוחו של החושך הקדמוני? חושך זה הוא המקיף את כל הגן ועציו. הוא הנותן להם גבול וצורה, הכיצד יכול האדם להתרחק ממנו? לטהר עצמו להיות אחד עם מים עליונים טהורים, לשמור את דרך עץ החיים?
כאן מגיעה אמא קדמונית, רוח אלהים מרחפת על פני המים. ממנה האור וממנה החושך, היא הנותנת לחושך קיום והיא יולדת אורות בראשית טהורים.
סוד פרה אדומה.
מה היא פרה אדומה?
כל הכוחות העליונים, אורות עתיקים ונעלמים מתגלים בכל עולם ורקיע בצורות ושמות מתחלפים. וכמו בכל עולם כך גם בעולם החומר – צמחים וחיות הינם התגלות של צינורות אור המתלבשים בצבעים וצורות.
ודווקא בעלי החיים, אשר יש חיים באפם, הם לבושי האורות המשוטטים בתוך מערכת החומר וקשרי הצינורות. בעלי החיים מבטאים את הרצון של כל רובד ועולם שרוצה לעשות מעשים בממלכתו.
הפרה (מלשון 'פריון') מגלמת כוחה של המלכות הקדושה לרעות בגנים להתרבות, להוליד וולדות ולהניק חלב לבן מן אודם הדינים שבגופה.
היא בסוד בהמ"ה – בה נמצא כוחו של מה.
המילה "בה" מתארת את האנרגיה הארצית הנותנת צורה לגוף על מנת שיוכל להכיל ולגלם את הממדים הרוחניים.
המילה "מה" מתארת את התבנית של העולמות האלו הרוצים להיכנס ולהתבטא בגוף הארצי, בסוד אורות מ"ה הידועים ולא המקום כאן להכנס בסודם.
גוף הפרה, מגלמת את החומריות הרוצה להתפתח ולהוליד, להניק את ילדיה, לפרות ולרבות, על כן כוחה אחוז בד בבד עם כח המלחמה, הגבולות, שינוי וגמילה
חוזק השור במלחמה, גבורת האמא בנשיאת ילדיה
הפרה האדומה מראה בתבניתה את הכח העתיק ביותר של האמא העליונה.
אין בה מום או פצע, אין עליה עול של גבולות וצמצומים. אין בה שערות לבנות כי אינה מחוברת עם החסדים, ואין בה שערות שחורות כי אין לה מגע אם הקליפות והחשיכה.
זה הרצון העתיק ביותר באינסוף המוחלט, הרצון לברוא, לפרות ולייצר וולד שיגדל ויתפתח לשלמות חדשה וטהורה – האמא הקיימת לפני כל בריאה.
אדומה כי היא פעולת הדינים, לתת צורת אדם קדמון – היא תחילת הנבראים.
עליה נאמר, שהיא המלכות הראשונה, הנקבה היולדת עולמות וחוקים. מלכות עליונה.
שחיטת ושריפת הפרה
מאותה האמא העליונה העתיקה יצאו כל העולמות. ואת זה כבר ראינו, כי תחילת הבריאה הייתה כלים וגבולות. לפני כל יצירה או חיים, ניתן מקום לחשיכה.
לסלק את אור האינסוף כדי לתת מקום לבריאה.
וכמו שהמים הטהורים ילדו אפילה, כך בשחיטת הפרה ושריפתה – מסלקים את רוח החיים מן הגוף האדום, ואש הדינים מכלים את בשרה.
מתגלה כוחו של נחש עקלתון לבטל את האור, יצירת חשיכת התהום.
תהליך זה של צמצום האורות מתרחש על ידי הבורא כדי להגביל את אורו.
אלו הם "אורות העיניים החיצוניות" המגבילות את האור אל תוך כלי ותבנית.
על כן במהלך שחיטת הפרה ושריפתה, צריך הכהן להביט בתהליך, לכוון את אורות העיניים העליונות, מהם מתחילה האפילה הקדמונית.
אך לא הכהן בעצמו הוא השוחט ושורף, כי הכהן הוא איש החסד המחבר בין העולם והאור העליון, הוא המביא מי עדן חיים להאיר את הגן התחתון. כעת רק בעיניו הוא מראה יצירת החשיכה. אורות העיניים הנותנים למים צורה.
והלא כל מי שעיניים בראשו יבין גודל הטומאה הנובעת משחיטת הפרה הזו.
כי בשחיטת הפרה האדומה, המגלה מלכות עתיקים, נותן האדם מקום לנחש הארור להחשיך אורות עליונים. הלא כאן הוא תחילת שורש הרע והחסרונות, שליטת הקליפות לסלק החיים, לחסום נתיבי האורות.
שוחט הפרה, הוא המוות עצמו.
שחיטת ושריפת הפרה מייצרת שער על תהליך יצירת החושך הראשון.
שורש כל טומאה.
בשלב זה הכהן המתבונן במעשה מחבר את הנחש אל אמו העליונה - אין לנחש מציאות עצמאית אלא גם הוא מגיעה מרצונה של בינה אלהית נעלמה.
גם התהום החשוכה, נולדה מתוך המים הקדמונים, כי מטרתם אינם ריק וחושך אלא מקום לצמיחת עולמות יקרים.
הזאת מי אפר פרה אדומה
בתהליך הבריאה, לאחר הולדת החושך והתהום האפילה, נכנס קו אור האינסוף להשתלט על קיום הכלים.
הרצון של הבורא להשתמש עם החשיכה כדי לייצר עולמות ומלאכים.
קו האינסוף הינו סוד "אורות המצח" הנסתרים (העין השלישית הרואה נסתרות)
הנכנסים אל תוך החשיכה ושם בוראים עולמות ומדרגות מתחלפים.
הוא הנהר הקדמוני, נחל קדומים, שהופך את החושך ממקום של מוות למקום של פריחת כל חיים.
כעת התהום אינה רק אפילה, כי אם גן פורח בו קיימים עצי פרי מכל הסוגים, ובמרכזם אור נקי ומופלאה, קו אינסוף – עץ החיים.
על ידי כך מתבטלת שליטת הקליפות וכעת הם בעצמם נהפכים לחלק מן האורות.
הם הכלים שנותנים לאור אפשרות לזרוח בגוונים שונים, צלילים וצורות.
שילוב חושך ואור בצורה נכונה ותקינה, זה הוא סוד הבריאה השלימה, זה הוא סוד תיקון הנשמה. כי בכך מגיע העולם לשלמות, להיות בריאה מסודרת, להיות מציאות שלימה מעצמה, כמו הילד הגודל ומתפתח ונהיה אדם שלם ועצמאי.
וכך במעשה פרה אדומה, נותנים מים חיים על האפר.
לחבר החשיכה עם מים קדושים, לתת קו חיים בתוך האפילה הקדמונית.
דווקא מתוך הטומאה נוצרה קדושה וטהרה נצחית.
קיום כל העולמות הלא הוא הרצון האלוהי.
כעת האפר אינו מוות כי אם מקום של הפיכת החושך לאור.
יש בו מים טהורים המטהרים את הנחש ומובילים אותו לתפקידו הנכון, בשורשי עץ החיים, נחש בריח, מרפא חולים.
וכך לוקחים את מי הפרה, ומזים אותם על האיש הטמא – כלי חסום וריק.
כי זה אשר התחבר עם כוחות החשיכה והתרחק מן האור, נטמאו ונסתתמו הצינורות של נשמתו, ובהזאת מי אפר פרה על גופו, מחברים אותו אל התהליך הקדמוני הזורם בשורשי הבריאה - תיקון הכלים החשוכים על ידי מי הנהר,
אל תוך החיסרון והחשיכה נכנס אור החיים והשלמות הנצחית להאיר בתוכם.
אותם מים טהורים אשר החיו את האפר (כלים ריקים), הם המים אשר יאירו אל תוך נשמת האדם ויחברו אותו אל עץ החיים ואורותיו המופלאים.
אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני
שלמה המלך, החכם באדם, התבונן על מעשה פרה אדומה וראה את שורשו העתיק.
ראה סוד הפרה אדומה, אמא קדמונית, הרצון הראשון לברוא מציאות חדשה.
וכשראה והבין את סוד זה, הכיצד מתוך האינסוף יש רצון מחודש ושונה?
הלא גם הרצון, אמא עליונה, הוא מוגבל מן הבורא, הכיצד היא קיימת לפני כל חושך וצורה, אם היא זו אשר ילדה את האפילה?
איך קיבלה צורתה? אמרתי אחכמה?
כאן הוא מקום בו אין לאדם דעת והבנה, היכן הוא שורש מידת החכמה? הכיצד מן האינסוף המוחלט החלו גבולות או צורות מתחלפות? כיצד מן השורש השלם ללא אפשרות של פרטים ותבניות, דווקא משם החלו ציורים ומחיצות?
הלא על כך נאמר: "והחכמה מאין תמצא"
רק משה, איש האלהים, אדון המלכים העתיקים, הוא אשר הכיר וידע סוד האין המופלא, לא בשכל או מחשבה, כי אם בחיבורו העליון, משה רבינו הנותן למים צורה.
ראו קטע קטן מתוך ספר הזהר (רלז) על סוד הפרה,
כמעט כל מה שאמרנו עד כה טמון בדבריו אלו:
מי יתן טהור מטמא (ספר איוב)
רזא דא הכי הוא, דדא איהו טהור דנפיק מטמא.
דהא בקדמיתא טמא, והשתא דאתעביד ביה דינא, ואתיהיב ליקידת אשא בנורא דדליק, ואתעביד עפר, השתא איהו טהור מטמא.
טהור דנפיק מטמא!
ובגין כך כל אינון דמשתדלי בה כלהו מסתאבי, דהא הכי הוא ודאי, וכיון דאתעביד אפר, כדין עד דיתכניש ויסתליק מתמן מסאיב לכלהו...
וכיון דאתייהיב על ההוא אפר מים, כדין איהו טהור מטמא...
ובגין כך אתיהיבת לסגן, ולא לכהנא רבא. ודא הוא טהור מטמא, בקדמיתא טמא והשתא טהור, וכל סטר רוח מסאבא כיון דחמא דא, ערק ולא יתיב בההוא דוכתא...
ונסיים בדברי ספר הזהר בהמשך לסוד הפרה:
רזין דאורייתא לזכאי אתייהיבו, דכתיב: "סוד יהוה ליראיו"
סודות התורה לצדיקים ניתנו כמו שכתוב בתהלים: סוד ה' ליראיו
זכו זכאים ושימחו בשמחת תורה עליונה טהורה