חלק ראשון: תורה שבכתב ותורה שבעל פה

​

סוד הכתב והדיבור הוא עניין עמוק מאוד שאותו אנו מכירים במפגשים השבועיים,

אך ניתן לומר שסוד זה טמון בכותרת הכללית שיש לחכמה העוברת אצל עם ישראל מן העמים הראשונים: תורה שבכתב – משמעותה "החכמה הכתובה".

ותורה שבעל פה – הכוונה "החכמה שבמחשבה".

 

דרש רבי יהודה בר נחמני...

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה

ודברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב

תלמוד בבלי – גיטין

 

הכתב הוא סוד נתינת הצורה.

האנרגיה הרוחנית עוברת דרך האדם ונטמעת בחומר הכתוב. על הקלף, על האבן.

כעת לא נתמקד בנושא הכתיבה עצמו,  אך יש לנו להבין כעת כי החכמה הכתובה היא חכמה אוניברסלית שמטרתה לעצב את הבריאה.

מהות כתיבתה הנעלה היא לשנות את החומר בהתאם לתדר רוחני הנובע מתוך האדם.

 

העמים העתיקים החשיבו את סוד הכתיבה כל כך שלא כתבו לעולם דברי הבל או ריק, רק סמלים או אותיות  אשר נועדו לקיום שער רוחני בתוך החומר.

 

לצערנו, התרבות החומרית התרחקה כל כך מן החכמה הפנימית, כך שהכתב איבד את משמעותו ונהפך לאמצעי "קריאה" בלבד. תרבות של שווא וארציות רדודה.

 

על כן אומר החכם: דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

כי סודם הוא בכתיבתם, בקריאתם מתוך הכתב בחיבור האדם הקורא אל העולמות הטמונים מאחורי הצורה והסמלים.

​

החכמה הכתובה לא החלה מבני האדם

החכמה הכתובה נכתבה על ידי הבורא בעצם הבריאה עצמה

היא כתובה בצורת העצים ובזרימת המים, היא כתובה בגשמים ובתנועת הכוכבים
החכמה הכתובה היא המבנה של הבריאה, הכלי והאור, התבנית והצורה
על כן אנו צריכים להבין כי משה רבינו אשר נתן את התורה שבכתב, עשה זאת עם שר

הפנים, מטטרון, הלא הוא חנוך המלך הראשון
בהר סיני בנקודת המעבר בין העולמות, הכניס משה רבינו את כל הבריות, מצבים, תבניות ותדרים, זרימה עצומה של קו אינסוף עתיק ונעלם וכוחו העובר ומתחלף בכל

עולם ועולם. הכל נכתב בצורה וצלילים

​

ולעומת זאת, מה היא התורה שבעל פה?
התורה שבעל פה היא החיבור שיש לאדם עם כל הכוחות אשר נכתבו בבריאה.

ההיכרות שלנו עם הרוחות והמלאכים, היישויות והשרים.

כאדם המדבר עם חבירו, הולכים יד ביד למטרה משותפת.
כל אדם ואדם הוא צינור מיוחד ושער שונה המביא את הרצון האלוהי הקדוש.

התורה שבעל פה, היא המשך תהליך הבריאה, האדם עם כל ברייה, מקיים את העולם ומוביל אותו אל ייעודו המופלא.

 

ועל כן "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב".

כי זו החכמה הפנימית אשר רק בחיבור נפשי ומחשבתי ניתן להכירה באמת.

החכמה שבמחשבה תמיד תהיה אינדיבידואלית לכל אדם ואדם,

זו חכמה פנימית שבה האדם יכול למצוא את מיקומו שלו בעולם, כיצד הוא יכול לבטא את כוחו וכיצד הוא מתחבר אל העולמות והאורות הזורמים בהם

על כן היא אינה יכולה להיות כתובה, כי אין בה קביעה אחת כי אם חיבורים רבים עד אינסוף, זו חכמת הנבואה האמיתית והישרה בה האדם מביא את האורות לעבור דרכו אל הבריאה

כאן האדם מבצע את תפקידו – להאיר את החושך, לשנות את הכלים, לברוא נחלים טהורים, להיות חלק מן הבריאה – זיווג והולדה עתיקת יומין
פרו ורבו ומלאו את הארץ והימים
האלוהות נכנסת אל תוך עולמה, לרעות בגנים וללקוט שושנים

​

נֵר יְהוָה, נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי בָטֶן
ספר משלי

​

מכיוון שלא ניתן לכתוב את התורה שבעל פה, כי היא נראית בחזיון ונבואה, כאשר חכמים ראו שהנבואה נעלמת והחכמה נשכחת, החליטו לכתוב רמזים וחידות, וכתבו את הסודות אשר נשארו מחכמת הנבואה במסווה של מחלוקות, מדרשים וסיפורים. כל  אלו אינם באו לספר את שנראה בעין חיצונית, כי אם הם רמז לצייר לאדם מפה אל השבילים הפנימיים​​

​

לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם

ספר משלי

​​

​

חלק שני: לימוד התורה הנבואית

​

התורה הנבואית היא התורה שבעל פה המקורית, העתיקה. 

הסוד הטמון בנשמת כל אדם.

 

ישנן שני דרכי לימוד דרכם אנו מקבלים מידע,
הדרך המפורסמת היא דרך ההיקש: הגיון, למידה, כללים וחוקים

למידה זו היא הלמידה הנפוצה בכל שיטות המחקר, בבתי הספר, פילוסופיה ומדע
דרך זו יעילה מאוד לכל תחומי החיים, ואנו משתמשים אתה כל הזמן, מפרטים קטנים של היומיום ועד החלטות חשובות ומשמעותיות בחיים שלנו
אך בסופו של דבר לימוד זה הוא כקריאת מסמך בלבד, הידע הוא קר, חיצוני, ואינו

מביא את התמונה האמתית לעיני המתבונן

כמו האדם אשר קורא מסמך על אדם אחר אינו יכול לומר שהינו מכיר את אותו אדם, לא יודע הוא צליל קולו או תחשות עורו, אינו מכיר תגובותיו ורצונותיו הנסתרים

כמו זה אשר קרא מפה אינו יכול לומר שהוא יודע הוד ההר ותחושת הנחל

​

לעומת זאת, דרך הלימוד השנייה, אשר נזנחה לחלוטין בימינו, הייתה מוכרת היטב לעמים העתיקים, אנשי רוח, כהנים ונביאים, כולם הלכו בשביל הסודות של התודעה העליונה: דרך זו נקראית דעת

הדעת היא חיבור עמוק, חיבור מהותי של האדם במושא הלימוד שלו
כך מתארים בתנ"ך את חיבור האדם ואשתו חווה: "והאדם ידע את חווה אשתו"

לימוד הדעת דורש מהאדם להתאחד עם  הבריאה שסביבו ברמה של אחווה עמוקה כמו

אדם המכיר אהבת ניעוריו עד נבכי הנשמה
 

מפאת ההתמסרות שדרך זו דורשת, רבים לא הצליחו או לא רצו להשקיע בה

כך דרך זו נשכחה ואיתה נעלמו ההבנות האמתיות והפנימיות של חכמת בני קדם
על כך צועק הנביא ישעיהו:
"לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת"

 גלות ישראל מארצם ומקור עוונותיהם, הייתה כיוון שלא הייתה להם "דעת"

​

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ
כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד

ספר דברים

​

 זה סוד התורה העתיקה, תורה שבעל פה עליה רק רמזו החכמים בדבריהם

 זו תורת הסוד אשר אי אפשר לו לאדם להכירה מבחוץ, רק בחיבור אמיתי ופנימי, סוד מופלא הטמון בבריאה

להלך עם תנועת העולמות, ישויות נסתרות וממדים עתיקים

להתחבר לנשמת הים ולטייל ברקיעים

להבין סוד הכוכבים, העצים והמים

להכיר את הגשם ולחבר ארץ ושמיים

כאדם המכיר את חברו, לשוחח עם חמה ולבנה

להלך בשבילים נסתרים, מחשבה קדמונית טהורה