חלק ראשון: ברית בין הבתרים
תחילת הנבואה על עם ישראל מתרחשת בברית בין הבתרים הידועה.
אברהם, אבי האומה, עולה בנבואתו אל האלהים ומקבל נבואה על קיום זרעו, ירושת הארץ הקדושה ויצירת עם ישראל.
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה
ספר בראשית
על מנת שנבין מה קורה בין אברהם והבורא, נתבונן מה הוא תהליך הנבואה.
נבואה מתרחשת כאשר האדם עולה במחשבתו אל ממדים גבוהים יותר מן הממד הארצי, כל נביא לפי מדרגתו, ואת אשר הוא רואה בעולמות העליונים הוא "מביא" אל המציאות. על כן שמה "נבואה", כי מביא הנביא את הרצון העליון אל תוך הבריאה.
כאשר אברהם מתנבא, הוא מביא את הכוחות העליונים אל תוך הארץ ובעצם מפעיל את המציאות לפי כוח נבואתו.
הוא "יוצא" אל נתיבי הכוכבים אשר בשמיים, ובהם הוא מתחבר אל סוד "המספר" כח הסיפור אשר לוקח את כל אותם כוכבים, מערכות שמיים ויושביהם ומחבר אותם אל נשמתו, אל זרעו.
ועל כך הוא רואה: "כה יהיה זרעך".
סוד מילת כ"ה, כוונתה שזרעו של אברהם הוא זה אשר יכנס אל תוך הכלי (כ') ומתוך החומר, יגלה את האור הגנוז בתוך כל ברייה וכל צורה, האות ה' מגלמת את ההולדה היוצאת מתוך התהום הקדמונית.
כה יהיה זרעך.
וַיֹּאמֶר, אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?
בראשית
מדוע דווקא לגבי ירושת ארץ ישראל אברהם שואל ומסתפק בנבואתו?
לגבי זרעו שיהיה ככובי השמיים אינו שואל דבר, אלא מאמין בנבואתו, אך לג בי ירושת הארץ אשר עליה הוא יושב הוא מסתפק?
וגם תשובתו של הבורא אינה ברורה, במקום להביא לו ראיה שנבאותו תתממש הוא מורה לו לבצע קורבן משונה במיוחד "בין הבתרים", וכי מה זה מוכיח יותר מן הנבואה עצמה? למה אברהם אינו מאמין ומה הקורבן מוסיף?
אלא, כאן תראה סוד הנבואה.
כי אברהם אינו מסתפק בנבואתו אלא מפעיל את נבואתו להתחבר אל הארץ.
במה "אדע", אברהם רוצה לחבר את נשמתו אל הארץ הקדושה ומבקש מהבורא יתברך להתאחד עם הארץ בסוד "הדעת".
מ"ה הוא שם המלכים הקדמאין, הם השוכנים בתוך האור הגנוז שבארץ הקדושה, אורות העיניים העתיקים, אור המצח, הרקאייה הנסתרת.
ואומר אברהם:
במ"ה (המחשבה הקדמונית של אורות המצח) אדע (אתחבר) כ"י (בסוד התהום) אירשנה (אהיה מחובר אל הארץ).
וכדי להפעיל את נבואותו, להביא את הרצון המופלא אל המציאות אברהם צריך לבצע מעשה בעולם החומרי, קורבן בית הבתרים!
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ,
וְתֹר, וְגוֹזָל. וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ, וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר
בראשית
כל אותם בהמות מחברות את אברהם אל עולמות של החומר והארציות, ואת כולם הוא מבתר, לשבור הקליפה של האדמה עד שמגיע אל הציפור, אשר דרכה אברהם מתחבר אל השכינה הטמונה בתוך האדמה. ציפור נודדת מקינה. לב פנימי נסתר בחשיכה.
אותה הוא לא מבתר, כי אליה הוא מתחבר והיא שלימה.
כך אברהם מפעיל בצורה מעשית את החיבור שלו אל הרצון העתיק והפנימי שבתוך הארץ ומקשר נשמתו אל נשמת הארץ עצמה.
חלק שני: גלות מצרים
מיד לאחר החיבור של אברהם אל האור הגנוז בתוך התהום, נופלת עליו חשיכה ואימה גדולה. זו אפילת התהום, להשכיח את האור ולבלוע את החיים אל קרבה.
ואז אברהם, בנבואותו, מביא אל העולם את גלות מצרים.
וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם,
וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.
בראשית
למה גלות מצרים? וכי על מה "נענשים" בני ישראל עוד טרם היותם לעם?
אלא כאן הוא סודם הייחודי של עם ישראל.
אברהם מחבר את נשמות זרעו אל האור הנסתר בתחתית התהום, אל הרצון הקדוש העתיק שנמצא בתוך הבריאה, בתוך הכלים והחומר, בתוך הצורות והתבניות.
בתוך כולם ישנה תודעה עתיקה מנשבת, משוטטת בתוך כל יצור ועולם.
וכדי להגיע לשם, ישראל צריכים להכנס אל האפילה הקדמונית, וחושך על פני תהום.
הם יורדים אל מצרים, להיות חלק מן הטומאה והמים האפלים ומשם הם יוציאו את המחשבה הטהורה, את סוד המלכים קדמאין, את הכוחות והאלים, רוחות גדולות עם קטנות, רצונות ומחשבות מופלאות.
עם ישראל ייקח איתו את האור הגנוז בתוך כל יצור וישחרר אותו מן קליפת החומר, יביא אותו אל הארץ הקדושה ויחבר את כולם אל הלב הפועם בתוכה.
לתקן עולם, להיות חומר ורוח כאחד טהורים.
כ"ה יהיה זרעך, כך אמר בורא עולמים.
חלק שלישי: יציאת מצרים
קריעת ים סוף היה השלב בו משה הנביא העליון משנה את התהום, מוציא את החשיכה והופך אותה לאור גדול.
אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה:
קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף...
תלמוד בבלי
יש הרבה מקומות בתלמוד ובמדרשים המתארים את קריעת ים סוף כעניין "קשה", וכי מה קשה בנס זה יותר מכל נס אחר אשר התרחש בסיפור יציאת מצרים?
כמו כן, ישנם מדרשים רבים (במכילתא, זוהר, תנחומא ועוד) כי שר של ים, רהב שמו, לא היה מוכן לשמוע למשה בקריעת ים-סוף עד שמשה הכריח אותו בשמות הקדושים ובארונו של יוסף.
וכי מדוע דווקא בנס זה, של קריעת ים-סוף, שר של ים מתווכח? ובשאר ניסים שעשו הנביאים לא נראה וויכוח מצד כוחות הטבע השונים?
כאשר משה עומד מול הים, הוא קורא אל ה' להביא את הנבואה העמוקה שעליו לעשות על מנת להוציא את עם ישראל מן התהום. עליו לפתוח את התהום עצמה שהיא תגלה את האור הגנוז והרצון הקדוש הטמון בתוכה.
על כן נקרא נס זה "קשה", כי הוא משנה את טבעו של העולם, משנה את את חשיכת התהום, הופך שר של ים להיות כלי יפהפה לאור עליון.
במקום להגביל ולהסתיר את האור, היא מגלה אור חדש על ציון.
זה שינוי המציאות כולה, אותה מכין משה בנבואה.
לתת לעם ישראל להתחבר אל החיים הסודיים הטמונים בתוך כל חי, צומח ודומם, בתוך מים קדמונים ולוויתן עתיק משורר.
הים יהפוך ליבשה בה העם יכול לעבור, תביא חיים במקום מוות, מציאות חדשה העולה דווקא מתוך החשיכה העמוקה.
כמו זרע אשר נרקב באדמה וכעת מצמיח עץ פרי, ועלוותו מאירה.
ויאמר יהוה אל משה מ"ה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו
שמות
מ"ה הוא סוד שם המלכים הקדמאין הטמונים בתהום, האור הפנימי שבתוך כל מחשבה. העין השלישית שבמצח.
רואה משה בנבואותו שיש להעלות את מ"ה אל יהו"ה ולתת כח זה לעם ישראל, פקיחת העיניים הפנימיות, לראות את הרוח העתיקה השוכנת בתוך כל העולמות.
להפוך חושך לאור, כלי לאינסוף חדש וטהור.
ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים
מדרש תנחומא, ילקוט שמעוני, זוהר ועוד
זה הוא סוד עם ישראל, להתחבר אל כל יצור וברייה, ולפתוח שערים נסתרים בתוך הנשמה, לחבר בין רקיעים וארצות, בין כוכבי עתיקים, מלאכים ורוחות.
להעיר את העולם מתרדמתו, להפיח חיים חדשים בנבואתו.
זה הוא סוד החכמה האמיתית, הראייה הנבואית.
יראת ה' טהורה, ראיה קדמונית, עתיקה.
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה
תהלים
כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר
ליקוטי מוהר"ן
יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ
משלי
כֹּ"ה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
בראשית