חלק ראשון: הבריאה והאדם
מים הרו וילדו אפילה
מדרש בראשית רבה – שמות
זו תחילת הבריאה, כך אמרו חכמי הרוח
לפני כל ראשית או רעיון, יש רק אינסוף, ללא זמן או תבנית.
כמו מים ללא צבע או צורה, כמו ים ללא סוף.
ללא התחלה או סיום, בלי ראשית או אחרית.
מתוך מציאות זו, מים קדמונים, נוצר היקום שיש לו סוף.
הרעיון של חסרון, של ריקנות.
חושך.
על ידי זה ניתן לתת צורה ותבנית בתוך האינסוף, ניתן לברוא בריות וצורות.
כך נראה את שני המושגים הבסיסיים של הבריאה, הלא הם החיובי והשלילי. מים שילדו אפילה.
המים הם החיים חסרי הצורה ובתוכם נוצר השטח הריק, החסר, הריק.
התהום.
האפילה כשלעצמה אינה יכולה להתקיים בפני עצמה, היא רק מגבילה את האינסוף, מחשיכה את המציאות הנצחית אל תוך גבולות של צורה וסדר.
זהו הסיפור הראשון, כיצד צלילים וצבעים מקבלים צורתם מהרצון העליון.
אצל כל העמים העתיקים אנו עדים לתבונה זו, אם זו "תיאמת" (תהום) אצל השומרים, האמא הראשונה, הריקנות אשר ממנה נוצרו השמיים והארץ. הכאוס של היוונים, המים האפלים של הכנענים, או "נו" החשיכה הקדמונית של מצריים.
אצל כולם יש את התהום, החשוכה והאפילה. מים אינסופיים בהם יש ריקנות עצומה, שורש התוהו ובוהו והאבדון.
בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ
והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום
ורוח אלהים מרחפת על פני המים
ספר בראשית
הבריאה הראשונית הייתה בשני רבדים: שמיים וארץ.
רוחניות וחומריות. אינסוף מול גבולות.
כאן הוא שורש הטוב והרע, השלמות אל מול החיסרון.
כל תהליך הבריאה מתקיים בשני רבדים אלו.
תהליך רוחני אשר מוביל לתהליך גשמי.
מן הרוח הלעיונה, חוקותיה והמחשבה העתיקה הכוללת אותה, יוצאים החיים אל תוך התהום ונוצרת בריאה חדשה, בריות, עולמות, חומר ואנרגיה.
ונהר יוצא מעדן, להשקות את הגן
ספר בראשית
העדן הוא השורש העליון, העדין, רצון עתיק וקדמוני, מחשבה טהורה.
הנהר הוא הקו היוצא מן העדן, בו כלולים כל הכוחות האפשריים לברוא עולמות.
הגן הוא החלל בו משוטטת רוח אלהים ומקבלת צורה.
פעימות טהורות המופיעות בתוך יצורים, עולמות, יישויות, ממדים וחוקים.
זה הוא הרעיון של "ענג" ראשוני, קדמוני, קיום השלמות (ראשי תיבות: עדן,נהר,גן).
גן העדן הוא דוגמא לבריאה כולה, נקודת החיבור בין הבורא לברואיו.
וכך נבראו העולמות כולם, על כל יצוריהם, ממדיהם, ודרגותיהם המשתנות.
מן האינסוף נוצרה חשיכה, ואל תוכה נכנס קו אור, נהר היוצא מעדן.
חיים טהורים בהם כל האפשרויות והזמנים, קיום מוגבל בתוך כלים חשוכים.
והנה זה השורש של המילה ”לקוות“ כי כשהאדם מקווה למשהו טוב, הוא רוצה להתחבר אל השפע האינסופי המגיע מה“קו“. הלא הוא הנהר הזורם בתוך העולמות.
כאן תוכל לראות את שורש המציאות של זכר ונקבה.
כי כל העולם מתקיים בפעולת גומלין של נתינה וקבלה.
מעגל בין חיובי לשלילי, בין הנהר והגן.
איך אינסוף עתיק נכנס אל תוך מרחב וזמן.
חלק שני: האדם, חלק אלוה ממעל
התהליך המתואר במסורות העתיקות, מגלה שמהות העולם הינו מעגל של זרימה
בין זכר ונקבה, חיובי ושלילי, דחיפה ומשיכה
תנועה תמידית בין זרימת מים עליונים, ומים תחתונים המאירים בחשיכה
כי רוח אלהים מרחפת על פני המים, מקיפה את העולמות, וממנה כוכבי בוקר נוצצים, נוזלים מטה בדממה, קווים דקים של אורות וצלילים
ובתוך האדמה, בתוך אינספור ממדים והיכלות, פועמת רוח אלהים המשוטטת בגן, אור נקי ופנימי השוכן בתוך הבריאה. אור העולה מעלה להתאחד עם נחלי אל קדומים
על כן נקרא האלהים בשם "מקום" כי הוא שוכן בתוך מקום הבריאה
ולתוך עולמות אלו נכנס הבורא, חלק אלוה ממעל בתוך גוף, רוח ונשמה
.אלוהות עתיקה בתוך גוף וצורה
האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול, ומה שיש בזה יש בזה
אבות דרבי נתן
כי האדם הוא חלק אלוה ממעל, אור האלוהים
לו הבחירה לברוא או להרוס, לפתוח השערים, להתהלך בארצות החיים
ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
ויברא אלוהים את האדם בצלמו
וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים
ספר בראשית
שמו של האדם נגזר מהמילה אדמה- לשון דמיון
,העולם החומרי, האדמה, מדמה את כל הממדים הרוחניים ומבטאת אותם בבריאה
כך גם האדם מדמה בצורתו, מחשבתו ומעשיו את עץ החיים המשפיע ופועל בעולם
כי האדם עץ השדה
ספר דברים
כֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח
כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה
וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה
ספר בראשית
"שיח השדה" הוא מלשון צליל ותדר, שיחה ודיבור.
טרם יהיה כדבר הזה בתוך הבריאה, להביא תדרים ותנועה ממדרגה למדרגה, להניע את הספירות, לחבר בין רצון לרצון.
הכל היה בניתוק.
צמיחת העצים והחיות אשר נאמרו בששת ימי הבריאה הם כלי ריק, גוף ללא חיים.
כי "הארץ", נקראה בשם זה כי בה יאיר "הרצון", וללא מחשבה עליונה אשר תשוטט באדמה, אין לה חיים משלה והיא כגוף בתרדמה, הגוף עובד, אבריו פועלים אך הנשמה בו לא נראית ותכליתו נעלמת.
ולשם כך נוצר האדם.
האדם הוא האין הכולל כולם. אינסוף רוחני ועליון הנכנס לתוך הבריאה.
הוא המחבר בין אור לחושך, בין מדרגה למדרגה, אור כוכבים ועולמות עם חמה ולבנה.
להביא שרי אש ובני ליל טהורים, חיות ויושבי תבל משוררים, שבילי רקיעים וארצות, מחשבה נסתרת בצלילים ותמונות.
כי האדם הוא חלק אלוה ממעל, הבורא העליון שנכנס אל תוך מעשה ידיו ופועל מתוכם, ורק דרך האדם מתפתחת הבריאה, גודלת, משתנה וצומחת
כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים
עמוס
כי כל מעשה השמיים ושירת העולמות פועלים רק דרך בני האדם העולים אל הרוח העליונה ומביאים אותה אל הבריאה.
על כן קרא שמם "נביאים", כי מביאים הם את הרצונות אל תוך הכלים.
לב מעשה הבריאה הוא האדם
בתוך העולם המוגבל, נכנסה התגלמות הכוחות כולם, השתלשלות מן האינסוף בתוך הבריאה שיצרה, בתוך הגבולות והכלים, להמשיך את תהליך הבריאה אל שלמות
עתידית מופלאה
חלק שלישי: זכר ונקבה
כאשר רוח אלהים נכנסה אל תוך החלל החשוך, היא החלה להיות חלק הבריאה עצמה. באותו הרגע נוצרה מציאות זכר ונקבה
האור הזורם מן האינסוף, הוא הזכר הנותן כח גולמי. ובמקביל אליו החיים המתפשטים בתוך העולם. זו המהות הנקבית, המולידה את בניה ומצמיחה פירותיה
הנהר והגן
לא טוב היות האדם לבדו
ספר בראשית
כי האדם גם הוא כאלהים - זכר ונקבה
הלא האדם מניע במעשיו את השמיים, ומחשבותיו שבילי רקיעים
והאישה מגלה את הארץ וכל תנועותיה שבילי מים רבים
חיות, צמחים ותנועת הכוכבים
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
ספר בראשית
"והנה בשמה טמון סוד כוחה: כי לא אמר "אם כל בני האדם", אלא "אם כל חי
בה זורמת רוח האדמה, היא האמא הראשונה של כל אשר בו שורש חיים
אמא אדמה
חווה הייתה ההתגלמות של כל כוחות הבריאה המתקבצים יחד בתוך גוף אחד, ממנה העצים והאדמה, המים והכוכבים, היא התגלמות היצירה
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה
ולאדם לא מצא עזר כנגדו
בראשית
קריאת השמות על ידי האדם הייתה טקס נתינת הכוחות לכל ברייה וברייה על פי שורשם העליון – כל שם נתן את התדר המתאים לכל ברייה
בכך האדם הכניס את האורות הרוחניים, העליונים אל תוך הלבושים והגופים שלהם
זו הסיבה שמצב זיווגו של האדם וקריאת השמות קשורים אחד בשני
על ידי קריאת השמות, האדם מכין את העולם להתחבר אל שורשיו העליונים
מעורר הרוחות והנשמות הגבוהות, להכנס אל תוך צורה וציור
ובחיבור המחשבה העמוקה בתוך הצורות השדונות של הבריאה, התעוררה הנקבה
הנסתרת בגן, סוד התהום, סוד העולם
כך יצאה חווה, אם כל חי
כי היא מהות החיים הפועמים בעולם, גופה הוא התגלמות הטבע והחיים ונשמתה היא
מעיין השכינה, האנרגיה הזורמת בתוך הבריאה
פקח עיניך וראה דרך האל הראשונה, כי האדם ממש כאלהים, נותן למים צורה
דרך פיו ודבריו מתגלים עולמות עתיקים
דרך מעשיו ומחשבותיו מתקיימים השרים הגדולים
מלאכי רוחות ואש, ואדוני עפר וחיות
כולם תלויים באדם, מחכים ליום בו יאחד בין כלים ואורות
הלא תבין כי זו היא הדרך לשמה נברא האדם
על מנת שאור האל ישוטט בעולם
בדבריו ומעשיו, יהיה הגשר הגדול בין כוכבים נוצצים ושמות
וכל חיה וצומח תקבל דעת עליון ואור יקרות
אך על מנת שיוכל האדם לראות מחזות אלהים
ונפשו נחל נובע במנגינות וצלילים עתיקים
צריך האדם לנקות את הגוף, ולהאיר בתוכו את אור הנשמה
לתת למים זכים לזרום בנפשו, בדרך האל הקדומה
מי הוא האדם?
סיפור הבריאה במסורת המצרית:
בתחילה, היה חושך מוחלט, לפני זמן ומקום – למציאות זו קראו "נו". ממנה נוצר "אתום" אשר השתמש עם מחשבתו ורצונו כדי להיברא... ממנו יצאו בניו – זכר ונקבה. שו ותפנוט. תפקידם לייצר סדר בתוהו ובוהו.
ניתן לראות פה את תהליך ההיווצרות שקדם לבריאה החומרית,
המחשבה שהחל לצאת מתוך האינסוף (זכר ונקבה, נותן ומקבל המסדרים צורות וגבולות).
שו ותפנוט יצרו את גב- הארץ ואת נוט - השמים. בתחילה נועדו גב ונוט להיות ביחד, מחוברים אחד לשני, אבל בשם מאאט - הסדר שנקבע בעולם - הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם.
סיפור הבריאה במסורת הודו:
לפני הבריאה לא היה דבר מלבד המים הקדמוניים. המים הללו היו עצומים, עמוקים ושחורים. במשך הזמן המים הקדמוניים יצרו ביצת זהב שצפה על המים במשך תשעה חודשים. אחרי תשעה חודשים בקעה הביצה ופרג'פטי עמד על קליפתה. מי היה פרג'פטי? פרג'פטי היה שילוב של גבר ואישה.
המילה הראשונה שאמר הייתה "העולם" ומאמירת המילה הזו נוצרה הארץ. המילה הבאה שהוציא מפיו הייתה "שמים" וכך נוצרו השמים.
ניתן עוד לראות כי פרג'פטי חילק את עצמו לגבר ואישה על מנת לייצור ילדים וכן הלאה.
והנה המים הקדמונים והאפלים, הם התוהו ובוהו אליו מתייחסים המצרים. אלו הם המים אשר לפני הבריאה כמו שהתורה אינה מתארת את בריאת המים אלא הם קיימים לפני היום הראשון "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ושוב אנו רואים את הרעיון של הזכר והנקבה המעורבים יחד ונפרדים כדי ליצור את המשך העולם.
סיפור הבריאה במסורת המאיה:
מסורת המאיה מתחילה בקיום הקדמוני של ים ושמיים
אצל המאיה זה הזמן בו הגיעו שבעה(!) אלים אשר יצרו את האדמה ואת האנשים ושאר דברים.
המסורת מתארת את בריאת החיות קודם כל ואחרי כן את האדם
אך האדם לא התנהג כפי רצון השבעה ועל כן שלחו שטפון גדול (!) להשמיד אותם... המסורת עוד ממשיכה וישנם עוד הקבלות רבות.
הים השמיים הם תחילת ההתהוות – המים הם מקור החיים הטהורים והשמיים הם החלל הנוצר בהם, בו כל כח מקבל תפקיד מוגדר וגבולות מסודרים לקיום העולם.
הלא זו תחילת עמידת שבעת הספירות התחתונות (שבע אלים) אשר יצרו את האדמה, החיים וכל הבריות.
אצל מסורת האינקה לעומת זאת, בתחילה נבראו ענקים (נפילים?) שהיו רעים, לאחר מכן בני האדם ששכחו את הבורא ועל כן הגיע החורבן הגדול (מבול?), ואז נבראו בני האדם שזכרו את בוראם...
וכן עוד רבים, כנענים, בבלים, נורדים, יוונים, כולם דיברו על מים הקדמונים שהיו לפני הבריאה, על החושך, על הכאוס, ועל הכוחות הראשוניים שהשתלבו, התעוררו, נולדו או נבראו לסדר את העולם.
ובסופו של עניין הם מביאים את האדם כזכר ונקבה, כשלם אשר התפרק לחצי, כהתגלמות השמיים והארץ.
כהתגלמות הבריאה.
אמר ר' הושעיא בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש
מדרש רבה
בתחילה היו להם כתנות אור, שהעליונים היו משתמשים בהם למעלה, כי מלאכים עליונים היו באים לאדם הראשון להנות מאור ההוא, וזה שאמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו, ועתה שחטאו ניתן להם כתנות עור
זהר פרשת בראשית (מתורגם)
אדם הראשון קרא שמות לחיות – הכוונה לכל חיות הקודש ושרפים ואופנים וצבא שלמעלה, לכל אחד קרא בשם ידוע ובדרגה המתאימה
תקוני זוהר תיקון ארבעים ותשע (מתורגם)
מפני שהאדם הוא צורת כל המינים והוא נותן להם שלימות... ודבר זה נקרא ביאה... כי קריאת השמות מורה זה על חכמה ודעת שנתן השם יתברך בו
מהר"ל – חדושי אגדות
ולכן אדם הראשון קרא שמות לכל, כי הדיעה והדביקות שלהם בשורש נגמר על ידי האדם, והאדם יש לו דביקות בשם – השם העליון שכולל כל השמות
שפת אמת - פרשת ויקהל