בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ
מפני מה התחילה התורה מהאות ב'?
אלא ללמדך כי אין אנו מדברים באחדות האינסוף אשר היא מרומזת באות א' אלא באות ב' היא המציאות השנייה, כלי לאור העליון, בית אליו האור נכנס.
האות ב' היא השינוי מהנצחיות של האינסוף, על כן הבריאה מתחילה באות ב': פיצול.
שינוי צורה ויצירה חדשה.
"בראשית"
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה
תהלים
כי החכמה היא התודעה הראשונה היוצאת מתוך האין, מחשבה עתיקה, חכמה הכוללת כל הדברים כולם.
וחכמה זו קרויה ראשית, והיא "יראת ה'".
יראה, מלשון "ראיה", כי הרואה את כבוד יהו"ה אזי ירא מלפניו שלא יעשה דבר שאינו לפי כבודו.
ראיית יהו"ה היא היכולת לראות את הרצון הפנימי הנמצא בתוך כל דבר.
בתוך כל ברייה, בתוך כל הקיים יש את המחשבה העליונה, שכל קדום ועתיק אשר משוטט בכל הקיים, וזה סוד החכמה, לראות הרצון העתיק אשר מניע כל ברייה
מה התכלית של דבר ומה האור הטמון בה ויצא ממנה בתכליתה.
איזהו חכם הרואה את הנולד
תלמוד בבלי
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא
איוב
כי המחשבה הקדמונית המגיעה מן האין, והיא נותנת דמיון ותודעה, לדמות כל צורה אל שורשה העליון. כח הדמיון לצייר בעיני הרוח דברים אשר אין להם צורה בחומר אלא רק במחשבה ובציוריו הרוחניים של שכל האדם.
אמר רבי יודן: גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה
בראשית רבה
ועל זה כתב משה: בראשית ברא אלהים.
כי החכמה, היא הנותנת צורה למחשבה העליונה והיא זו שבראה את כל הכוחות כולם בצורתם ותבניתם המתאים להם. חוקים, תפקידים והגדרות, כל אלו הם צורות שתפקידם לדמות את הבריאה אל הרצון העליון.
ועל ידי אותם כוחות בעלי צורה וגבול, תתגלה המחשבה העתיקה המשוטטת בתוכם ותתקיים הבריאה.
כל כוחות אלו נקראים "אלהים".
אלהים, הוא שם לכוחות מרובים, אלוה אחד ואלהים רבים.
ומתוך כל האלהים יצאו כל כוחות השמיים וכל כוחות הארץ.
בראשית, בראה את האלהים אשר מהם שמיים וארץ.
את השמיים ואת הארץ
ראשי תיבות מאמר זה הוא צירוף הצלילים המראה את קיום כל העולמות והוא צליל הפועל בכל.
וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ
וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם
וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם
המים המוזכרים, הם הרצון הראשון. האות א' שלפני ב' של בראשית.
חכמי קדם קראו להם "מים קדמונים".
הרצון הראשון לברוא עולמות.
כמו מים חסרי צורה וצבע, נותנים חיים ונמצאים בכל, כך המציאות הקדמונית ביותר, היא הרצון לבריאה, חסרת הגדרה, כוללת ומקיפה את הכל במחשבה אחת נצחית
מים הרו וילדו אפילה
מדרש רבה ובמסכת אצילות
בתוך המים הקדמונים, מתגלה רצון אחר, הרצון להתנתק מן האור האינסופי ולהיבדל ממנו, להיות מציאות חדשה, שונה מן האין כדי להיות עצמאית – החושך.
המושג הבסיסי ביותר לקיום הבריאה הוא הגבלתה וניתוקה מן האינסוף. תחילת הבריאה הוא דווקא החשיכה.
האות א' מתארת את התפישה הזו בצורתה הייחודית.
העיגול העליון (י' עליונה מעל הקו) מתאר את המים העליונים, מקור החיים.
הקו האלכסוני מתאר את ההתמרה למצב אחר, שינוי המצב הקיים.
העיגול התחתון מתאר את החושך האינסופי.
המים האפלים המכילים בתוכם את הבריאה.
והנה העיגול העליון הוא הוא העיגול התחתון, והם ממירים אחד את השני ובכל צד שנתבונן באות א' נראה כי הכל הוא אחד והאחדות היא מציאות האור כמו מציאות החושך המוחלט.
על כן היא האות הראשונה, אחד.
החושך הקדמוני, הינו אינסופי.
ריקנות ללא תחתית שעליה נאמר "וחושך על פני תהום"
התהום היא ההתחלה בכל מחשבה, הריקנות שבתחילת כל רעיון.
המצריים כינו זאת מים אפלים, היוונים קראו להם כאוס, הריק של בני הצפון, תיאמת (תהום) של הכנענים, המים הקדמונים והאפלים באמונת ההודים או החשיכה הקוסמית של ילידי אמריקה.
בכל העמים, בכל קצוות העולם, החשיכה הראשונית היא תחילתה של הבריאה ובה טמונים כל הפחד, האימה והמוות חסר השם אשר רצונו המוחלט הוא לבטל כל ניצוץ חיים.
מקום התהום, נקרא ארץ.
ארץ מלשון רצון. שם הרצון יגיע ושם יקבל צורה.
והארץ הזו היתה תהו – מלשון תהיה, מחשבה ראשונית חסרת צורה.
ובה נמצא הבהו – בהו מלשון דבר הטמון בה, בו, בתוך התהום, דבר חשוך ומוסתר.
בהה, בה הבהייה, מבט ריקני – הסתכלות החשיכה ללא מחשבה, רק מסכות וצללים.
הארץ היתה מקום החשיכה העתיקה ובתוכה גנוז הרצון ליצירת בריאה, ללא צורה או כוונה.
ושם, בחושך, הוא מקום הולדתם של יישויות עתיקות לפני כל בריאה.
אלו הם רצונות ושכלים קדמונים הנקראים "אלהים" – בלשון רבים.
כח האלוהות אשר התנתק מן האינסוף ונפרד לצורות שונות ולנתיבים נפרדים.
מהותם הבסיסית היא להסתיר ולהגביל את האור.
על כן הם אלו הנותנים מקום למוות, ריקנות וחסרון.
מלחמה, שנאה ותחרות.
אך יחד עם זאת, רצונם הפנימי אינו לבטל את האור כי אם להיפך, לתת לאור אפשרות ליצור ולברוא עולם חדש, חוקים וצורות, צבעים, צלילים ובריות שונות.
כאשר הם מגבילים את האור המוחלט, הם נותנים לבריאה מקום להתקיים.
הם יוצרים מציאות שבה ייתכן תהליך, התפתחות, שינוי, הולדה וצמיחה.
הם הרצונות העתיקים הנותנים לעולם תנועה וחיים, והם אלו אשר מובילים אותו להתפתח ולגדול.
הם היישויות בעלות מחשבה ודעת קדמונית המולכת בכל מושג ופן במציאות.
הם הספירות העתיקות, הם המאמר והמילה, הם הדיבור העליון.
על כן קראו להם "מלכים" כי הם המולכים בעולם.
ובכולם יחד מולך הבורא יתברך, שהוא האור הפנימי שלהם. מושיב מלכים לכסא.
הרצון העתיק, הראשון, המכונה "עתיק עתיקים".
הוא הרוח הפנימית שבתוך כל האלוהים.
ורוח אלהים מרחפת על פני המים
הרוח שבתוך הספירות, בתוך המלכים הקדומים, נוגעת ומניעה את פני המים – הם המים העליונים.
ובכח הרוח הזו מתחברים כל המלכים יחדיו, ומגלים בתוך הריק את הרצון העתיק.
והם כאחד אומרים דברי אל עליון.
ויאמר אלהים יהי אור.